ציפיית כלה
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חחח ...טוב... אבל זה נורא מתאים ^_^ [האמת לי זה מזכיר נורא את פרינסס ליה...] [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! גירים? [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו, טלי... טלי חמודלי, את משהו!!! ושוב, כל מה שרק נותר לומר הוא: "וואוו"... ציור אימפרסיוניסטי מ-ע-ו-ל-ה !!! פשוט מעולה... (תגידי, את במקרה בוגרת המדרשה לאומנות, או משהו כזה..?) המבט הזה, ההליכה לקראת הלא-נודע, אל הרגע הגדול מכל... טלי, מה עוד נותר לי להגיד??? עפר אני לרגלייך, טלי... (ששש... לא אמרתי כלום... עוד עלולים להאשים אותי ב'מחשבות מלוכלכות'...). שבוע-טוב לך, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ואו זה נראה כאילו יש השתקפות של דמות הכלה במראה-בגלל הדמות המסבה פניה. ואולי הדמות המסבה פניה היא דמות עבר, דמות הרווקה, באותו שבריר רגע לפני שנכנסה בעול הנישואין . לדעתי גוש הפס הצהוב מסמן את אותו שבריר שנייה (הזמן הצהוב) המותיר את העבר בצורת הצבעים הקרים של רכס ההרים (כחול, ירוק)בעוד העתיד מסתמן בצבע לבן ובפרחים "עתיד סוגה בשושנים" יפה היא יצירתך הנותנת פתח לפרשנויות רבות :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ווווווו וווווווווווווווווווווווווווווווווואוווווווווווווווו. נו, יש כאלה שאלקים נתן להם הכל. אשרינו שזכינו לראות קצת. }{ סו. [ליצירה]
- [ליצירה] צפיית כלה מעניין , גם אני חשבתי שזה ציור בגיר אבל בפנדה ממש נהדר , מה אגיד לך כל הכבוד את מציירת מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] . לא, זה לא גירים, זו פנדה מרוחה למדי... [ליצירה]
- [ליצירה] יאלה.. אני לא יכול להגיב לדבר כזה... זה פשוט מעבר לכל הגבה שאפשר להגיב... [ד.א... זה מי שאני חושב שזו?? מממ... יעל? מיכאל??] :-)) [ליצירה]
- [ליצירה] . לא. זו בהחלט לא יעל (וגם לא מיכאל...), אתה יודע, לא כל עולמי סובב אחריהם. טוב, אולי ברגעים מסוימים אלו כן אבל אני נוטה גם לחשוב על דברים אחרים. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! ראיתי מן משהו שדומה לשני דמויות בשמלתה, זה נכון? בכל אופן, יש לך עתיד! בהערכה רבה- ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אז אני לא אספר מה אתה בשבילי כי כבר אמרו לי לא לעשות כאלה דברים אבל כייף לראות אתכם פה! אגב, אני בעד גם לראות ת'נמלה הזו ואת העכביש... [ליצירה]
- [ליצירה] . זה יפה!!!! זה כל -כך כל -כך יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] . רעות- אני לא זוכרת אם בתור ילדה דילגתי על התאורים בספרים אבל המחשבות האלו הן מחשבות שבאמת חשבתי כשהייתי קטנה. אני זוכרת את עצמי עומדת ומפריחה בועות ולוחשת להן מילות פרידה ומנסה לדמיין את הארץ אליה הן עפות, וגם בים- מאז שאני קטנה, כשמגיע גל מלא בקצף, אני מתכופפת ומדמיינת שכל הקצף שמקיף אותי זו שמלת מלמלה מפוארת. כך שזה כן יכול להיות במציאות. (כמובן שלא האמנתי בדברים האלה *באמת*) [ליצירה]
- [ליצירה] את מציירת מקסים. יש לך קו רגיש מאוד ועדין. הוא מעניק אוירה מיוחדת לציורים שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] . כמה מצחיק. [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש המילים שלך כ"כ אמיתיות ונוגעות, כמו להיות בבועה של מילים ורגשות. [ליצירה]
- [ליצירה] . והחוסר-מסר לא מטריד אותי. יותר מציקה לי השאלה: ממתי לוקח יומיים לארוז? כאילו... י-ו-מ-י-י-ם-?????????????????????????!!!!!!!!! והשאלה מתגברת כשמודעים לעובדה שהעומד לפנינו שייך למגזר הזכרי. אם הוא היה איזה צפונבונית שצריכה לארוז את כוווווווווווווול המלתחה שלה והאיפור- הייתי מבינה. אבל מה כבר יש לו לארוז- מברשת שיניים? אכן שאלה קשה ונוקבת... [ליצירה]
- [ליצירה] . אני כבר מתארת לעצמי איזה מן ילד היית. בטח היית מהשדונים האלה שכל היום מביטים סביב בעיניים סקרניות ותחמניות ומחפשים במה אפשר לגעת ולחקור ולהחביא ולשחק ולפרק וכו' ושתמיד מלאים במן רוח פרצים כזו שלא נותנת מנוח לאנשים סביבם (היו לך נמשים? כי תמיד הלחיים שלהם זרועות נמשים שובבים) ותמיד הם מסתובבים בשיער פרוע ובגדים מרושלים ובדחף עצום להפגש עם משהו חדש. והכי חשוב- ברגע שאחד מהמבוגרים מניח עליהם עיניים בדיוק כשהם עסוקים בתעלול נוסף- הם מעלים על פניהם ארשת תמימה וטהורה כזו והם נדמים כילדים ציתניים ביותר שכל מאווה-ליבם הוא שהוריהם ישבעו מהם נחת. וכמובן שהמבוגר מחייך אליהם מדושן עונג ומחפש קרבן אחר. (ושניה אח"כ הם חוזרים אל מעלליהם). [ליצירה]
- [ליצירה] . דברים הרבה יותר שטותיים? זה לא נראה לך הגדרה עדינה מדי למה שמתחולל כאן? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ... מעולה. פשוט טוב. נו.. מה כבר אפשר לצפות מיצירה סוערית טיפוסית? כן, כן, לא מספיק מה שהביכו אותך אלו שמעליי אני אוסיף (רוצה לראות סומק!) ללא ספק-את המוכתרת הרשמית של האתר. [ליצירה]
תגובות