[ליצירה]
ואולי בעצם זהו העניין, האינסוף. השאיפה הלאה היא כל עניין השגת האלוקות, ותמיד חייבת להיות זו השאיפה. מהו יהודי העוצר במקום?
כן, ייתכן וגם אם נגיע לאותו עולם הבא יבוא זה שלאחריו ואליו נשאף. אז מה?
נהניתי והשכלתי.
ברוך שובך, בחורי!
-ישי-
[ליצירה]
מדהים.
ראיתי הרבה מהמשמעויות הסמויות שהכנסת בתיאורים הנפלאים שלך.
"בקרוע ים" - ים סוף אולי, ואולי ים החיים, קריעת הצלע?
אהבתי את "ריחות גן עד מהלכים עלי שלכת". מקסים. גם שתי האפשרויות לקריאה.
נהניתי, ושמחתי גם בשבילך.
בהצלחה בכל אשר תלך,
ותודה!
[ליצירה]
סליחה על זה שאני הורסת את הקונצנזוס, אבל היצירה לא מצאה חן בעיני.
המילים אמנם "גבוהות" אבל מתארות דבירם טריוויאלים - ללא מטרה אמיתית.
פספוס של יצירה בעיני.
[ליצירה]
את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב.
[ליצירה]
אני נפעם, איך לא ראיתי את זה עד כה?
קרבת יותר מדי מהר ויותר מדי קרוב, היית צריך לתת מרווח לצדדים להפנים אחד את השני ולאהבה לצמוח אך מה אני דן ומה אני מבין.
הבעה מושלמת!
[ליצירה]
שיר מרעיד.
ומזעזע.
לא במובן השלילי, אלא בזה שהוא מזעזע את התודעה. אני צריך לחזור בפעם יותר שפויה לקרוא כדי להבין יותר טוב.
בכלופן, זה נשמע חזק ומותיר רושם עמוק.
[ליצירה]
חמו
ר... סתם, זה חמוד, גם אני כמו כולם מסכים, אך זה בהחלט מסוכן שלחרר את זיגמונד, הוא הרי הנחש הכי ארסי שיש, נכון, גם ככה כל אחד מאיתנו סוחב אחד כזה, אבל עד עכשיו לכל אחד היה עסק עם הזיגמונד שלו, ועכשיו יש אחד משוחרר שיכול להמריד את האחרים נגדינו!
אתה לא אמור לשחרר אותו אלא להביס אותו, לשעבד אותו אל הרוח האצילית.
[ליצירה]
:)
שימחתם אותי מאד.
האמת עם ערוגה, הכותרת כבדה קצת. אומר וידוי קטן, זה זמן שאני מחפש אינטרנט, כדי לשנות את שם השיר.
ולהוסיף שורה. מה לדעתכם יותר מתאים; " בוא אבוא ברינה" או "נושא עלומתו"?
-מיקה, ניכנסת חזק לקטע. אני נבוך.
-ציידת ודיק לוש, כן, עני בהחלט יכול להתאים כאן, כל עוד לא מצאתי, הריני כעני המקבץ אותות חיבה וחסד ויודע שבינתיים, היא ממתינה לי בפאת השדה, אך, עד שאגיע לשם הדרך ארוכה ובינתיים אפשר רק ללקוט וללקוט וכשבסוף אגיע, היא תמתין לי שם עם הלחם וה(ברית) מלח.
-דיקלוש, את קרובה מאד, אני בעצמי לא יודע לנתח את זה ולפרש, (יתכן ושיגרתי אותו מוקדם מדי).
-כנרת, חמודה. תודה. אין מילים.
[ליצירה]
לאביב וסתו:
זה מעליב !
ולזמיר, המשך בדרכך זו, זהו שיר מדהים שבעצם אומר העולם במה ואנחנו השחקנים, זו תחושה שכולנו חווים בתת מודע וכמוה גם הרצון לפיטבק ומחיאות כפיים וכשאלו לא מגיעים זה כואב,זה מובן וכל כך אונברסאלי והיופי בכתיבתך הוא הקליעה לתחושה הזו.
שכוייח'.
[ליצירה]
אני שמח שאין לך את האומץ לכתוב זאת כתגובה (אם התכוונתשיש לך איזו שהיא בעיה עם שירים שכאלה), כנראה שאתה לא מבין או לא מזדהה עם כתיבתם, לגבי השיר שלך דווקא מצאתי אותו מאד יפה וכלל לא היתולי ויש בו עומק רב וגם הוא יכול להיווסף לאותה קטיגוריה של שירים.