[ליצירה]
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
מסר חשוב העברת לנו פה "מסר כפול." אין לנו לשנות אדם לפי רצוננו אנו.
הזכיר לי גם משפט שאני אוהב: "אם תחפש באדם מלאך, לא תמצא אדם. אך אם תחפש באדם אדם אולי תמצא מלאך..."
[ליצירה]
למעוז צור שלןם,
תודה על התגובה המחמיאה שהיא שיר כשלעצמו.
באשר לשאלתך: הכוונה שלי היתה:
"שמא אנחנו שונים זה מזו
ולא נוכל לרקום עתיד, משותף
של שני אנשים שונים".
ולא "דומים", אלא שלא רציתי לחזור שוב על המילה "שונים" ולכן כתבתי "אחרים" שקשור גם להתחלה: "את אחרת ואולי גם אני אחר (ממך)"
[ליצירה]
סופר? סתם! סתם! סתם! אני לא מתכוון ברצינות, אבל תראה שניים שאהבו שעור כימיה, קדו למלך שבדיה וקיבלו את הפרס, ואיפה אנחנו עם יצירות הבוסר שלנו. לא שאהבתי שעורי כימיה (העדפתי מתמטיקה) אבל אני חושב שאתה פשוט מפסיד. שרשור של חלבונים דומה מאוד לכתיבת חרוזים, ולכן כדאי לחשוב פעמיים לפני הצלצול להפסקה.
אני מקוה שאתה מקבל את הדברים
ברוח טובה
[ליצירה]
לתם שלום,
"למחוק את
כל הדברים
שעשיתי לא נכון."
למחוק לא ניתן. בן-אדם לא יכול להיולד מחדש - צלול וזך. מה שעשית לא נכון זה החלק מההתפתחות וההתבגרות שלך, ואת שגיאות ניתן לנצל לסלילת דרך חדשה, שבה לא תחזרי על השגיאות, ובה תחשבי על הדברים הנכונים לעשותם. המושגים של "נכון" או "לא נכון" הם מושגים אמביוולנטיים שיש להוסיף להם את ממד הזמן של העבר, ולהנחות אותנו לעתיד.
עד כאן. זה קצת יותר מדי מילים לשיר כל-כך קצר ונובע מעומק הנשמה, אבל אני חושב שכדאי לראות את הדברים אחרת.
במחזה "פר גינט" נאמר הפסוק החכם: "אנוכי הנני אני עצמי" - אני, מה שאני ולא מה שרציתי להיות. זה משמעות התובנה הבוגרת. המסר ברור ?
[ליצירה]
תודה למגיבים ולמחמאות.
הסיפור מאחורי היצירה הזאת הוא שכתבתי את חלק א. ראשון ורק ממנו באה לי ההשראה לחלק ב. כיוון ש- א. הוא מקור ההשראה, לא רציתי לוותר עליו, ולכן החלטתי לצרף את שניהם ביחד. עבורי זה שיעור איך לחשוב על רעיון ליצירה, להעלות אותה על הכתב, ואז בהשראתה לכתוב יצירה מפותחת יותר, ושתיהן חשובות להתפתחות של שיר. אז אשמח אם תקבלו את ה-"גחמה" הזאת כמו שהיא. באשר לשינויים שהצעתם בגוף השיר אחשוב על כך ואתקן.
[ליצירה]
תודה למגיבים
תודה לכל המגיבים. זה מרגש מאוד שאותו שיר שבשלמותו נבע מהחוויה שהוא מתאר, ושורות הסיום שמביעות את התחושות ש ל י מהחוייה הזאת, יוצרים שונים רואים בו דגשים שונים, כל אחד לפי טעמו.
יש טעם בדברים של אלה שמעדיפים את תאור החוויה ומשאירים את התחושות (שתי השורות האחרונות) לקורא. יש גם הרבה טעם בהצעה של שי לקחת את שתי השורות האחרונות לעצב אותן כבסיס לשיר בפני עצמו, ומצאה בעיניי הדרך בה הוא הדגים את זה. אני כשלעצמי רואה בחוויה הנגמרת בתאור התחושה, שלמות של שיר, ולא הייתי משנה אותו, ואת השיר של שי מפרסם כיצירה בפני עצמה. ומובן שאני שמח לשמוע גם מחמאות וגם ביקורת שיתנו לי רעיון איך לעצב את שיריי הבאים. חג עצמאות שמח לכולכם וכל טוב. מסר
[ליצירה]
סתיו, קראתי תגובתך ושאלתך לבלישם.
קראתי שוב ושוב את השיר. השיר הזה איננו תשובה. הוא מלא שאלות. שאלות על תפקידו של משה, של יהושע, על הנדידה במדבר, על כיבוש הארץ. אני לא חושב שלבלישם יש דעה בנידון. הוא רק מעלה ספקות. זה בהחלט מקורי.