[ליצירה]
חזרתי. הסיפור מעולה, זורם, שנון וכיפי.
הכי אהבתי, שזו לא רק בדיחה על חשבון המושגים בסטטיסטיקה, אלא שיש בסיפור תוכן מעבר, ורעיון מעניין ומעורר מחשבה באמת.
מקסים.
[ליצירה]
גם בי השיר נגע בלב...ועטף אותי בזכרונות,בכאב ועצב.
ביום בו האדם נאסף אל עמיו וא-לוהיו בהשלמה...זה היום שבו יכול הוא וכולם לומר שאותם חיים, אותם נשימות קטנות היו שוות!!!
[ליצירה]
מענין
ההרגשה הזאת מוכרת אני חושבת להרבה אנשים
מצד אחד אתה בחוץ , אבל עדיין לא יכול להתנתק.
משהו בכל זאת מושך אותך בחזרה..
[ליצירה]
[ליצירה]
מקסים רן,
נושא העקביות וההתמדה, לא חשוב לכמה זמן, אבל להתמיד. מזכיר לי את "ימי שמש" של שלמה טנאי...
עוד פגישה אחת עם השקט, ו...געגוע
כּנרת, ממשיכה לנוע
גלים גלים..
[ליצירה]
תום הילדות מול התפכחות המבוגרים.
אבל כמו שאתה אומר, החיים נראים בצבע שאנו בוחרים לצבוע אותם. אמא שלי למשל, הגיעה אלי לביקור במקום בו שרתתי, ובלי להתבלבל התישבה על הנדנדה שהיתה שם, והופ קדימה אחורה, קדימה אחורה, כזותי אמא צעירה, אתה רואה,
אז תן לגן השעשועים לשחק איתך עוד קצת, למה לבחור להפרד ממנו כל כך מהר. ובתור אבא, תמיד תקפוץ שם ותטפס עם ילדיך, תראה זה ממש כיף.
ושיהיו לך ימים מלאי עליצות.
[ליצירה]
---
יצחק בן מרדכי!
עדיף להיות חילוני בארץ--->
מאשר דתי מחוצה לו?!
חושב שזה לא נכון בכלל.
==============
הקטע נגע בי, ואהבתי אותו מאוד, על-אף שאם הייתי כותב קטע בסגנון, לא הייתי כותב אותו ככה.
(בלי ה'גם תתאמץ לסגור את האוזניים' או משהו כזה, ועם מאפיינים שונים)
[ליצירה]
[ליצירה]
---
אינו טהור?
מה שנועד להרוג אינו טהור?
עכשיו עולה לי בראש שבהמה טהורה עלולה להיות מובאת להריגה, לקורבן, למצווה, ונכרתת בעזרת מאכלת.
האם זה מעשה לא טהור?
זה שנשק נועד להרוג לא הופך אותו לרע, כי הוא דבר טוב. כמו, למשל, שקיום הציווי להרוג את כל עמלק הוא טהור, כי מדובר במצוות ה', והרי זה בוצע עם נשק.
וכמובן שצריך לשמור על טוהר הנשק.
[ליצירה]
---
אמ......
אני מאוד משתדל. אני חושב שההשפעה של חשיבת ה'מה יגידו' עלינו היא גדולה מדי, והרבה חיינו מותווה בגלל דברים חיצוניים לנו ולא מתוכנו.
אבל מהבחינה המעשית, אני לא 100% עושה דברים לא בגלל החברה. חבר שלי אומר ש-95%...
כתבתי את זה בלשון עתיד. זה גם אומר משהו (מהרהר).
[ליצירה]
גם אני לא מזלזל בדעה שלך...
התפילה הקיימת נכתבה לפני 2,000 שנה,
היא כל-כך בירוקרטית. כאילו עוברים תהליך עם אלף אותיות קטנות וסעיפים ותת-סעיפים, שכל-כך קשה להגיע לדבר האמיתי.
בטמפל בקרקוב, וואו, זאת היתה תפילה.
אתה רק נכנס, כבר כולם רוקדים, שרים, כולם ביחד, יהודים, שמחים.
תנועות, יחד יחד יחד יחד.
דבקות. הכל מקבל משמעות אמיתית, קיימת.
ואחר-כך, כן, גם צריך לשבת, *להתקבע*, לקרוא קצת מהסידור, אבל התפילה האמיתית היתה הריקודים.
פעם בבית-ספר, במקום להתפלל בבית-מדרש הלכתי לשדה ליד (לא בדיוק שדה ולא בדיוק ליד, לא עקרוני), עם התפילין והכל, בלי סידור, ופשוט התפללתי. שעה שלמה.
יש לי עוד כל מיני דוגמאות, אבל זהו.
(אני זוכר שכתבתי בפורום שאני נגד הביורוקרטיה של התפילה, אבל לא הרחבתי.
מוזר שראיתי את התגובה שלך ישר.:)