מישהו שאל אותי פעם במה אני מאמינה. שיקרתי, כמובן, את התשובות הרגילות; אבל בארץ הזאת – הבכויה, הזוכרת – אי אפשר שלא להאמין.
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא משפט אחד, זה עולם שלם. . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה האמת, אך כדאי להתחיל להתאמן בלהאמין.. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה, הזוכרת. הבוכים, הזוכרים. [ליצירה]
- [ליצירה] זו מילה יפה, "בכויה", אבל אני לא מסכימה, לא חושבת שאת צודקת. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אפשר להכניס למשפט אחד. ותמשיכי להאמין ואני מקווה שעבורך יש משמעות למילה [ליצירה]
- [ליצירה] אני איתך. ממש נוכח פני ה'. [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי, אותם יהודים חיים על אדמתה הריבונית של מדינת ישראל. ולכן, עם כל הכבוד, אני מתנגדת להגדרות האלו. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את זה. שורה ראשונה - 'הפך אותי לאורכו', מסורבל. רעיון יפה, כתיבה טובה וזורמת. [ליצירה]
- [ליצירה] אם זה מנחם אותך - שלומית, לדוגמה, זה שם של בנים. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני. זה יפה [ליצירה]
- [ליצירה] כמו כל דבר, בעצם... [ליצירה]
- [ליצירה] לפני תגובה - שורה תשיעית, ליוה; האם מדובר בשגיאת הקלדה? [ליצירה]
- [ליצירה] המסר עובר, אבל על הביצוע עוד צריך לעבוד. החריזה, אני חושבת, מאלצת את הטקסט; הזמן שנותר מפליג לים - ניסוח תמוה למדי, שלמרות התגובות כאן לא הבנתי אותו. הרושם שהתקבל הוא שהשתמשת בזה בשביל החרוז - שגם הוא לא בדיוק חרוז; צריך יותר מהברה סוגרת דומה כדי שהחריזה תהיה נכונה. המסר אמנם עובר, אבל הוא מנוסח באופן פשטני מאוד וברור להחריד. וכבר עשו את זה; המלים, המבנה, הניסוח. גם הרעיון. [ליצירה]
- [ליצירה] ערוגה מסכימה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] השאיר אותי מאד בהרגשה של "נו, ואז מה?" זה קטע שאפשר להפוך את הרעיון שלו לסיפור של ממש; כמו שהוא כרגע - זה כתוב טוב, כן, אבל זה מאד... פשוט. חסר לי עומק. [ליצירה]
תגובות