רווקוּת
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואני הרבה יותר אוהבת את היצירות הנוטות לסוראליות, כמו זו. שילוב יפה של צבעים ברקע שחור, ומוטיב הציור אומנם מוכר, אבל (לפחות לי) לא נמאס אף פעם... [ליצירה]
- [ליצירה] אממ הציור הזה הזכיר לי את תפילה מתפילת יום הכיפורים: במרומי ערץ כסא שבתך,ובשכוני ארץ עוז ממשלתך. אלה יעריצון גאון תפארתך ואלה יקדישון לשם ממלכתך...(אני מקווה שזה ציטוט נכון) למה? השחור הזה שעוטף את הציור,שנימצא ברקע,כאילו רוצה לרמז על עולם נעלם,על מסתרים חשוכים,על הכאוס הבראשיתי שעוטף את העולם. מתוך החושך הזה צומחות להם ציציות של אור,לא אור פשוט,חד גוני,אור שמתפרט לצבעים,שוב חלק מעולם הפירוד שבא ברקע ובתוך כל זה,ניצבת לה יד שמכוונת,יד שעוטפת ומגינה מפני הפירוד,מפני הראיה של הרווק את העולם. כשרווקים הכל ניראה מפורד,חשוך,אפילו האור מאבד מאחדותו וצובע אותנו בפירודו. היד נישארת אותה יד חרף הגוונים המשתנים,לעומת הגוף האנושי שמשתנה ,שנצבע בצבעים של רגש ושכל. מעניין שבחרת להשתמש בנקביות,בנקביות שזקוקה ליד המגינה,לזיכריות המשפיעה ואולי לניקביות של לילית,שמתריסה,שרוצה לבוא לביטוי בתוך עולם של פירוד. בקיצור יפיפיה:) ואני בכלל נכנסתי לחפש חברה טובה משכבר הימים שמשום מה נעלמה לה מחיי העולמות:) [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] וואהי!!! איזה יופי. לא יודעת למה בחת דווקא את הכותרת הזאת, אבל הציור יפה ועמוק. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מה שאמרה "עולמות שבורים". איך את יודעת כאלו דברים? :)) ביטוי נפלא, רעות. איזו הגנה מעניקה היד הזו. ואולי זו הגנת יתר במצב של רווקוּת...? יום ססגוני רעותי, כּנרת [ליצירה]
- [ליצירה] . אך, אורי, לפניי עכשיו קוּשיות רבות מִסְפור קשה קשה הוא המצב במי מהבנים לבחור במי אבחר- במדותל"ש? בבייניש או בחרדי למי אתן כעת צל"ש ויהיה פה חתני? נתחיל באופן אקראי בחרדי-לאן שייך? חסיד, חרד"ל או ליטאי (הוא כנראה אינו מכ"ך) ואם אומר שרצוני לגור בראש גבעה זרה האם ינהג כציוני או שיאמר: זו עבירה! והדתי לשעבר האם את הכיפה ישיב? אם יתעקש על הדבר יכול להיווצר כאן ריב ובשבת- כיצד ינהג האם קידוש או דיסקוטק האם יסע בימי החג יאכל גבינה בתוך הסטייק? ובכן, נחשוב, בלית ברירה האם הבייניש לי מתאים אך איך אבחר את הבחירה כשחסרים הרבה פרטים? כיפתו- באיזה גודל רחבה או קצת שדופה והסגנון, באיזה מודל? צמר או סריגה צפופה בבית הכנסת- מה אוהב שירים, שתיקות או מנגינות האם הוא נע מכל הלב או מתבודד לו בשדות? והציצית- בפנים? בחוץ? וההכשר- איזה חותָם? האם מהדרין לו נחוץ, תפילין רק של רבינו תם? ופרט חשוב חסר עכשיו באיזה ישיבה לומד האם שייך הוא אל ה"קו" או שבמוסכמות מוֹרֵד? ובכן, הרבה עובדות אינן אני כבר עייפה ו-אוף! כל-כך קשה לבחור חתן בערך כמו קריעת ים סוף! [ליצירה]
- [ליצירה] . אויש! אני כמעט בוכה!! זה כ"כ עצוב!!!!!!! ומהמם ומקסים ועדין ויפיפה... מתקרבת- רוצים עוד סיפורים! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, כהרגלך. את יודעת כמה שאני מאמינה בך ובכשרון הגדול שיש בך. הדמויות שלך מקסימות, והן משקפות את כל הטוב והעומק שקיימים בך. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי... [ליצירה]
- [ליצירה] אאוצ'. זה עצוב. כתוב בצורה כה נוגעת. היו מספר ביטויים שאהבתי במיוחד, ביטויים עם עוצמה שמצליחה לשאוב אותך עמוק פנימה. [ליצירה]
- [ליצירה] . אוף! רן גנב לי ב-ד-י-ו-ק את מה שרציתי לכתוב. טוב, מהכפ'ת לי?! חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] . זה פשוט מדהים! אבל ממש ממש ממש. כמה כשרון צריך בשביל לצלם ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] . אתה מצחיק, אתה. [ליצירה]
- [ליצירה] . בתור אחת שמבינה כל-כך את ההרגשה של להיות מאחורי המחיצה ולהתבונן בתשוקה במעגל הרוקדים אני מרשה לעצמי לומר כמה דברים: א. כל ההתעוררות היום של הבנות בלימוד-תורה ורצון לחוות בעצמן את עולם התורה הוא לא משום שפעם הנשים כבלו עצמם למוסכמויות והתכחשו לעובדה שהן גם ר-ו-צ-ו-ת אלא משום שבדור שלנו נשים צריכות את זה. פעם האשה הייתה קרובה בצורה טבעית לכל זה ולא הייתה צריכה ספרים והרצאות כדי שזה יהיה חלק מהעולם שלה. היום, כשאנו כ"כ כבולים במוסכמויות מערביות הקישור הטבעי הזה היטשטש וצריך לשמוע, וללמוד ולשבת במדרשות כדי להשתחרר מכל הכבלים שבנו. ב. אם כן- בהתעוררות שקיימת היום יש המון המון חיוב אבל כמו בכל דבר יש גם פניות שליליות שצריך להתנתק מהם. הרבנית נעמי שפירא ספרה שהיא באמת מתלבטת אם לחנך את הילדות שלה ללכת לביכנ"ס בשבת או לא, ולמה? משום שאם היא תחנך אותן לזה שבת וחגים בשבילן יהיו בית כנסת ותפילות וכשיגיע השלב שברוך ה' יש ילדים ומשפחה והן לא יוכלו להתפלל בשבת וחגים הן ירגישו תסכול שהן לא חוות באמת את יום הדין ולא חוות באמת את יום כיפור ושבת וכו' וזה יביא להרבה מרירות, ודבר שני- הן ירגישו ש-טוב, אז עכשיו יש ילדים ומניעות שגורמות לי לא לעבוד את ה' כמו שאני רוצה אבל בעז"ה יגיע השלב שכל הילדים יגדלו ויתחתנו ואז אוכל לחזור לעבוד את ה'. כמובן שזה נוראי. כל אחד עם העבודת ה' שלו ואשה שמטפלת בילדים עוסקת בדבר קדוש כל כך לא פחות מגבר שעומד בתפילת הנעילה. המסקנה של הרבנית נעמי הייתה שהיא תחנך אותם שכרגע, בשלב הזה של החיים לפני הבעל והילדים עבודת ה' שלהן אכן מתבטאת בתפילות וחוויות רגשיות אחרות אך בשלב הבא הן יהיו במקום אחר. בקיצור- צריך מאוד להזהר מכל התנועה הזו ולכוון אותה למקום שבאמת כרגע אני צריכה לפנות לי שנה ללמוד תורה כדי שאתמלא, כדי שאוכל לבנות בית של תורה וכו' אבל להבין שכל זמן והצרכים וההתקדמות שלו. ג. בקשר למה שנאמר על מניינים של בנות- לפי דעתי זו תופעה לא חיובית. יש כאן המון נסיון להשתוות לגבר וגם אם לא- למה בכלל לעשות את זה? אם מישהי רוצה באמת לעשות דברים בשבילו יתברך היא תעשה מה שהוא ציווה ולא תמציא דברים בשביל לחוש פועלת ולא רק נפעלת. זה פיתוי מאוד גדול כי ברור שהייתי מתה להניח תפילין ולהתכסות בטלית ולעשות את כל הדברים הללו שכ"כ מקנאה בבנים אבל זה לא המקום שלי ואת כל התשוקה הזו אני צריכה להפנות למקום אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] . בהחלט לא פגעת הרי לא מדברים כאן *עלי* אלא על דברים לשם שמיים. אבל- נמאס כבר שמוציאים דבריי מהקשרם ואנסה לברר אותם אחד-אחד. א. כשדברתי על הנשים של פעם לא התכוונתי ללימוד תורה במישור הלמדני שלו כי ידוע שאז שררה בורות מוחלטת בקרב הנשים. התכוונתי למוסר. פעם נשים היו יותר קרובות למידות טובות ומחשבות מתוקנות והיום אנחנו צריכות ללמוד שוב ושוב ושוב את מסילת ישרים וחובת התלמידים וספרי מוסר נוספים. וגם- לא התרפקתי על העבר וקיוויתי שיגיע הרגע שהעולם יחזור לבורותו. התכוונתי שאז נשים היו צדיקות גדולות גם בלי להקדיש שנים שלימות ללימוד גמרא, חסידות, כתבי הרב וכו' אבל היום התפקיד השתנה והכלים השתנו ולכן האור שאנו מבקשים- אחר. ב. כשדברתי על מניינים התכוונתי למנייני תפילה של נשים שבהם אי אפשר לומר קדיש וקדושה ודברים נוספים שמפחיתים את מעלת התפילה וחבל לוותר על הדברים האלה, מלבד העובדה שיש גם ערך להתכנסות *כל* הציבור לתפילה. ג. עכשיו אני כבר מ-מ-ש חוזרת על עצמי אבל חייבת כדי להבהיר: אני לא מנסה לחנוק את הכמהון הזה. שוב- בכלל בכלל בכלל לא מנסה לחנוק אותו. אם הייתי מנסה לא הייתי מקדישה את השנה הזו כדי להתעסק רק בו. מה שאמרתי הוא שיש בכמהון הזה פניות לא חיוביות שצריך לנתק אותן ממנו כדי שהוא ישאר טהור ומועיל. וברור שיש מקום לדמויות נשים למדניות וגדולות בתורה ומעשים. השאלה היא באיזה אופן זה בא ובאיזו התיחסות. כי בטח שזה פספוס של חיים אם אשה במשך רוב שנותיה תחוש את הערגה הזו לבית הכנסת בעוד היא יושבת ממורמרת בביתה וצריכה לטפל בכמה תינוקות צווחניים שמונעים ממנה את עבודת ה' הישרה והאמיתית. וכמובן שניתן לסדר דברים כך שהאיש שלה יהיה עם הילדים שעה שהיא הולכת לשיעורים וכמובן שהפתרון של מניין ותיקין הוא פתרון מעולה וכמובן שכל שילוב הגיוני אחר בא בחשבון- השאלה היא מה סדר העדיפויות, ואיך ההתיחסות לכל הנושא הקדוש הזה של גידול ילדים שנוטים להתיחס אל זה כאל דבר בזוי ומדכא (לא חופשיים ללכת לחוגים, לחברות, ללמוד עוד תואר באוני' וכו'). ה"תואר" רבנית התיחס אל עצמה ולא אל בעלה. כנראה שיש נשים שהצליחו לשלב את הבית עם ההתקדמות האישית שלהן שזה דבר מבורך בפני עצמו וגם בהתחשב בעובדה שנשים רבות לומדות היום תורה ויש דברים שבנים פשוט לא מבינים ולכן אנו צריכות את ההבנה הנשית התורנית. רק דבר נוסף שאמרה הרבנית עידית איצ'קוביץ (מי שלא שמע עליה היא "תלמיד-חכם" עצומה, דמות ענקית שמלמדת תורה באינספור מקומות). הרבנית עידית הייתה עקרה במשך 11 שנים, אני חושבת ובשנים אלו היא זכתה ללמוד את כל התורה הזו שהיא מנחילה לאלפי נשים. בכל מקרה- היא אמרה שכמובן שהיא שמחה שלמדה כ"כ הרבה תורה וזכתה להשתקע בעולם זה והיא מודעת לתרומה העצומה שיש בהיותה דמות כזו בציבור שלנו אבל היא אמרה שאם היו נותנים לה את זכות הבחירה האם ללמוד בשנים הללו או לזכות לחנך בהן ילדים- היא הייתה בוחרת בחיי המשפחה. והרבנית עידית היא הרבנית עידית. ויאיר- מה התאריך של היום הנכסף? שתף אותנו כדי שגם נשמח..... [ליצירה]
תגובות