רווקוּת
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואני הרבה יותר אוהבת את היצירות הנוטות לסוראליות, כמו זו. שילוב יפה של צבעים ברקע שחור, ומוטיב הציור אומנם מוכר, אבל (לפחות לי) לא נמאס אף פעם... [ליצירה]
- [ליצירה] אממ הציור הזה הזכיר לי את תפילה מתפילת יום הכיפורים: במרומי ערץ כסא שבתך,ובשכוני ארץ עוז ממשלתך. אלה יעריצון גאון תפארתך ואלה יקדישון לשם ממלכתך...(אני מקווה שזה ציטוט נכון) למה? השחור הזה שעוטף את הציור,שנימצא ברקע,כאילו רוצה לרמז על עולם נעלם,על מסתרים חשוכים,על הכאוס הבראשיתי שעוטף את העולם. מתוך החושך הזה צומחות להם ציציות של אור,לא אור פשוט,חד גוני,אור שמתפרט לצבעים,שוב חלק מעולם הפירוד שבא ברקע ובתוך כל זה,ניצבת לה יד שמכוונת,יד שעוטפת ומגינה מפני הפירוד,מפני הראיה של הרווק את העולם. כשרווקים הכל ניראה מפורד,חשוך,אפילו האור מאבד מאחדותו וצובע אותנו בפירודו. היד נישארת אותה יד חרף הגוונים המשתנים,לעומת הגוף האנושי שמשתנה ,שנצבע בצבעים של רגש ושכל. מעניין שבחרת להשתמש בנקביות,בנקביות שזקוקה ליד המגינה,לזיכריות המשפיעה ואולי לניקביות של לילית,שמתריסה,שרוצה לבוא לביטוי בתוך עולם של פירוד. בקיצור יפיפיה:) ואני בכלל נכנסתי לחפש חברה טובה משכבר הימים שמשום מה נעלמה לה מחיי העולמות:) [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] וואהי!!! איזה יופי. לא יודעת למה בחת דווקא את הכותרת הזאת, אבל הציור יפה ועמוק. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מה שאמרה "עולמות שבורים". איך את יודעת כאלו דברים? :)) ביטוי נפלא, רעות. איזו הגנה מעניקה היד הזו. ואולי זו הגנת יתר במצב של רווקוּת...? יום ססגוני רעותי, כּנרת [ליצירה]
- [ליצירה] . אויש. אבל זה ממש לא צריך להיות ככה. אנחנו לא צריכים להעריך את הכתיבה שלנו ע"פ תגובות של אחרים. זה עושה הכל חיצוני כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] הו. זה כמו שלי. רק בהפוך. איזה כיף שכתבת את זה. כי לא ידעתי איך. [ליצירה]
- [ליצירה] . אני דווקא מסכימה עם נעל. האבלות על בית המקדש היא כ"כ מעבר והרבה יותר משמעותית ועוצמתית מהאבלויות הקטנות שלנו. אנחנו יותר מידי מוותרים לעצמינו כשאנו אומרים שזה בסדר, שזה גם חלק מהאבלות. זה לא! זה כל כך מעבר שבן אדם פרטי לא יכול לחוות אפילו קצה שבקצה מזה. [ליצירה]
- [ליצירה] אורי, אורי עמירם מה עיני רואות עכשיו? עוד שרשור ארוך הוּרם כמו בפנקייקס של מירב ואתה וממזי שוב מתווכחים ללא פשרה בלי לכתוב מידע חשוב משתלטים על כל צורה רק פריט שוּנה ודאי ממז אינו עוד בצבא לא קצין ולא טוראי כל היום לומד תורה ואתה-כותב דואטים מלך פה על המקצב משורר עם קומפלימנטים בל נשכח-אב למירב ומדוע מתחנפת? זאת לבך לך גם שח הו, סיבה אחת דולפת האם יש למירב גם אח? או בןדוד, שכן נגיש ידיד קרוב ואף מכר הימצא עכשיו פה איש לזאת המחכה מכבר? קצת גבוה ובהיר אפשר שחום ומתולתל שקולו- קול של זמיר ובוגר- לא מהוּתל! רגיש חייכן, נטוּל מגוֹר חכם, מלא בהשכלה שלא ישכח תמיד לסגור את המכסה של האסלה ואיך שכחתי- זה מצחיק! (או שאולי איום נורא) שיהיה צדיק-צדיק לומד לו כל היום גמרא רק שלא יהיה קרח (נפשי לזאת כה הומיה!) שבשבילי יוריד ירח ובמקומו יציב פֵיָה שאת הקשת לי יתפור בצבע, צליל וצחוק נעים ובמבע עיניו טהור יאהב אותי ללא תנאים ובכן, כפי שאתה סבוּר אין לי כה הרבה דרישות אז אנא- מצא לי ת/בחור כי דודותיי כבר נואשות ואם במשימה תצליח ליתמצא בחור רגיש מגן עדן , זאת אבטיח תקבל לך גם שליש על דלתך נקבע אז שלט "אורי עמירם- שדכן" וחבורת בנות בוהלת תמסור לך את ייאושן [ליצירה]
- [ליצירה] ... מדהים! המילים והתיאורים כ"כ הצליחו להכניס אותי למערבולת הזו של הרגשות. כמה שזה עצוב............. [ליצירה]
- [ליצירה] . צריך להקים יחידה מיוחדת של כל הסרבנים שהתפקיד שלה יהיה לעזור למשפחות נפגעות טרור. (מהצד שלנו כמובן). אולי אז? [ליצירה]
- [ליצירה] . את במדרשת עפרה במקרה??????? [ליצירה]
- [ליצירה] . כמה שהפלאת לכתוב את הלילות האלה. ודוקא בלילות שלא קורה דבר יש באוויר את התחושה הזו שמשהו מרגש הולך לקרות ומחכים לו ומחכים והוא לא מגיע ובשלב מסוים אני אוחזת בפלאפון ועוצמת עיניים ובכוונה עצומה מנסה להעביר טלפתיה לאנשים שאוהבת- שיתקשרו. וגם זה לא עוזר. ואז הולכת לישון. וכמובן שבלילות הללו, כמו להכעיס- לא מצליחים להרדם. אוף. אני שונאת את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה לכם על התגובות. זה עשה לי כ"כ טוב לקרוא אותם. [ליצירה]
- [ליצירה] . דברים הרבה יותר שטותיים? זה לא נראה לך הגדרה עדינה מדי למה שמתחולל כאן? :-) [ליצירה]
תגובות