בינינו ניצבת
קערת סוכריות.
אנו קוטפים אותן אחת אחת
בחושך.
בכל פעם
כשפותחים עטיפה
מפחדים לגלות בתוכה מפלצת.
או אולי בטעות
אקטוף את היד שלך.
כשנדליק את האור
יהיו הרבה עטיפות מסביב.
[ליצירה]
רגע רגע. פוס! עצור!
מרוב שזה כתוב יפה כבר איבדתי את כושר השיפוט שלי.
מה עשית?
ביטלת במחי יד את כל החיוכים האחרים!
מה עם החיוך הזה של לעמוד לבד בגשם בדיוק כשהוא נהיה ממש חזק, כשכל הניצוצות של האור רוקדים על הכביש?
והחיוך של הורה שמביט בילד הקטן שלו משחק?
והחיוך שמחייכים כשמוצאים משהו ממש חשוב שהלך לאיבוד, או כשקוראים קטע כזה נפלא כמו זה?
אלה לא חיוכים?
אני מוחה.
ובכלל - חיוכים שאדם מחייך לעצמו לבד הם הכי חיוכים.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
הררית,
את צודקת במאה אחוז. אבל אני יכולה גם להגיד לך למה כל כך התקוממתי - בגלל שאני מכירה את המצב הזה בעצמי, ובגלל שאני לא רוצה להגיע אליו שוב. זאת הייתה אמירה כדי להזכיר לעצמי. אזהרה כזאת.
אולי פשוט לא הייתי צריכה לעשות את זה על גבי היצירה שלך. אני מצטערת.
[ליצירה]
א. אני מסכימה עם רן.
ב. זהירות, אני מתחילה להתמכר לסיפורים שלך.
ג. לא! לא!!! בבקשה לא!
סיפורים כמו זה גורמים לי להתעורר בבעתה באמצע הלילה, מתפללת שלי זה אף פעם לא יקרה...
לא יעזור לאף אחד. אני אגשים את החלום שלי. (<-- נקודה החלטית מאוד.)
תגובות