שחקני משנה נלעגי מצנפת התלבטתי קשות על איזו מהיצירות של אחת אלמונית להמליץ, כי כולן כל כך יפות. אז ראו את ההמלצה הזו כהפניה לכל חמשת השירים שהיוצרת הזו- מהראשונות לפרסם באתר- פרסמה כאן. אחד הדברים היפים יפים אצלה הוא היכולת ללכוד את השירה שברגעי החיים הקטנים, המשניים כביכול, אבל הממשיים כל כך. כמו שיירת הגמדים המאוכזבים שבשיר הזה. כמו שיחת הפלאפון מהאוטובוס בקו 400. כמונו. מי המליץ?

מרגישים את זה? שילוב הצורה המתאימה עם המילים המתארות- מוצלח. כמה מתאים לקיץ. כמה לחורף. מי המליץ?

בדיוק בגלל הכותרת. והיצירה- משובחת מי המליץ?

תכלה שנה, זאת ההמלצה המסיימת עבורי את השנה, בשתיקה מתדפקת על מילים רועמות. שנה טובה אנשי צורה! מי המליץ?

*. ואומנם נאמרו הדברים אין ספור פעמים לפניה, ואולי באמת אין חדש תחת השמש, אבל השיר הזה, השלם באופן פשוט ומתוק, מקשר בין ההיסטוריה שלא תהיה, לבין זו החוזרת על עצמה כל הזמן, באופן שעוד לא נאמר. מי המליץ?

ערוגה מביאה לכם חומר ישן. שרק משתבח עם הזמן. אין מה להכביר מילים, מותר להמליץ בלשתוק. (אגב, צריך די הרבה יומרה להמליץ על מנחם, אבל זה שיר חובה. ומישהו צריך לעשות את זה) מי המליץ?

שימותו הציפורים העיקר הפלסטיק יצירה זו יפה ולעניין ומעוררת בלב כל קורא את מחשבותיו הוא. בתקופתנו בה עוקרים עצים תמימים, בתקופתנו בה הקרחונים נמסים, גם בעלי החיים סובלים. והנה יצירה מקסימה על עצי דקל הסרק שמובאים ממקומות רחוקי ופרי אינם נושאים - חס וחלילא שלא יטנפו את המרצפות ולא יכבירו עבודה על הפועלים. כורתים את הישנים הפוריים ושותלים את החדשים העקרים. ומלבד העובדה שישן מפני חדש אל תוציא, זה מעורר בי הרהורים על עולם נגוז חולף ונעלם. ובנוסף לכך יש כאן "התכתבות" עם רחל המשוררת. "אלוזיה" כמדומני קוראים לזה ... יצירה יפה, קצרה ולעניין וגם מוגשת היטב מבחינה ויזואלית וכפי שאני אוהבת ללא רווח כפול בין השורות כך שיש לה נוכחות למרות שאינה מנוקדת. שבת שלום. מי המליץ?

* מתוך כל הדימוים לאהבה וקשר, דווקא דימוי כ"כ מגזרי נוגע בכל הנקודות האוניברסליות (ומה שמי שלא יודע לסרוג לא יודע- שאין כללים להתקדמות, צריך לראות ולחוש). מי המליץ?

מריחים? את רוחות, צלילי, מראות הסתיו? השיר הזה-- עשה לי את זה. מי המליץ?