.jpg)
וחתיכת שמים
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מתה על השיר הזה! זווית מעניינת מאוד. עושה חשק ללכת לשם לעמוד למטה לפרוס ידיים ולהתחיל להסתובב. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] או, עכשיו את מדברת! :-) זווית מרתקת, יופי של מיסגור טבעי, אהבתי מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] שלום שלי. השם שלך בחדשות היום. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן עוד יצירה הראויה למבט נוסף! ואיש איש עם דמיונו האישי יראה בה: את הטוב או הרע, אל אשר מוחו יובילו אליו. יצירה טובה מאד מלאת אסוציאציות ובזה כל יופיה. נהנתי תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] להרקיע עם הדקל. [ליצירה]
- [ליצירה] קייפ קנברל, מבט לפני ההמראה? שלום דיק לוש [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם תמי אבל נראה לי שאם זה פומבי מדי אני לא אעשה זאת [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! אהבתי ואין מה להוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד קפץ לי לראש קטע מהספרים הנפלאים של דאגלס אדמס, על האיש שגר בבית שבנוי הפוך (הרהיטים בחוץ, הגינה בפנים...) כי הוא "מחוץ לבית המשוגעים" (כלומר, העולם). השילוב בין דקל וחומות בטון גרם לי לחשוב על מאורעות הקיץ האחרון... [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה... מסוג התמונות שאפשר להביט בהם לעד! זה נוטע בי תקווה מסויימת ונינוחות, תמיד אפשר לשכב על הגב ולהביט בחתיכת שמים... :) [ליצירה]
- [ליצירה] ומרוב צחוק אפילו לא שמתי לב לשאלה חשובה אחרת: ישראל ניסתה לחתור תחת ארגון מתקדם כמו אש"פ, אולי, רק אולי, מפני שאש"פ הוקם כדי לחתור תחת קיומה של ישראל? [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. כשרון מופלא. [ליצירה]
- [ליצירה] הציור מאד נעים ויזואלית, ובכלל, רואים כשרום אפילו במופשט. הלוואי שהיית נותנת כותרת. וגם ממש מתחשק לי לראות עוד ציורים שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] א. האם הקומוניזם נותן לגיטימציה לפטריוטיות? מולדת? יש דבר כזה? חשבתי שכל עמי העולם מאוחדים, מה פתאום אתה נותן עדיפות לעם אחד, תושבי ארץ אחת על פני אחרים? שים לב, זו גזענות פשוטה,זהה בדיוק לזו שאתה לוחם נגדה כל הזמן. ב.אם הבנת לא נכון את תחילת דברי, הריני להתנצל ולהבהיר. אין לי שום בעיה עם זה שאתה רואה באמא רוסיה את מולדתך היחידה.אדרבה, אני אשמח מאד לעזור לך לחזור לשם כדי שתוכל להנות מהחינוך הטוב בעולם, מהתרבות היחידה במינה וכל שאר הדברים הנפלאים שאין בשום מקום מלבדה - ובלבד שתישאר שם ותפסיק לבלבל לנו את השכל. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, זה מעניין ומושך לעוד, ויש כמה משפטים שהם בפירוש נהדרים. דבר שני: לענ"ד עדיף לחסוך בתיאורי אופי, ובמקומם לתת לקורא להכיר את הדמויות, באופן בלתי אמצעי. (במקום שמירב תסביר על הבדלי האופי בינה לבין שירה - תני לנו להרגיש את זה. בדו-שיח שלהן או בסיפורים קטנים מהצד.) וקצת מהצד השני: לקרוא שירים של הגיבורה כבר בפרק הראשון מרגיש לי כמו אובר-חשיפה. זריקה ישירה למים העמוקים. אני עוד לא "מיודדת" עם הדמות - אז אני גם לא ארגיש את הכאב על מות האב, כמו שאני עשויה לכאוב אותו אחרי כמה פרקים נוספים. מחכה להמשך! [ליצירה]
- [ליצירה] את קוסמת, אין לזה הסבר אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד את התוכן, ככלל, שירה אמונית תמיד מצליחה לרגש אותי. הלמות פרסותיו, של כלב אכזר, ---> מדוע הדימוי הוא דווקא לכלב? מכריזות מלחמה על נשמת האדם, רודף בטירוף דם אדםדם. -----> מעולה!!! גיבור חיל רדום מתגדר בחביון --> שתי שורות שמנותקות ע"י חוסר החריזה משאר השיר, מה שגורם להן להיות מודגשות. לא מצאתי סיבה מספקת לכך. חלוש וכואב בין טומאה וגללים בוכה במסתרים על גאים ניטלים. ---> לא הבנתי. מה פירושו של "גאים ניטלים"? כמים הפנים לפנים שופכת ליבה רעיה צעירה על משכבה בלילות פצעו והיכו שומרי החומות. לדודה ממתינה שידפוק רק עוד פעם כבר היא מוכנה על כפות המנעול הפתוח כחוד מחט להשיג את הגבול. ---> ההתיחסות לשיר השירים בשורות אלו עדינה ומצוינת. עזה כמוות אהבה עזה גם במוות, מים חונקים לא יכבוה ברח דודי ושאני בחיקך אל ארץ החיים. בשורות האחרונות יש תחושה של אילוץ, כאילו הכרחת את השיר להיגמר במקום שלא התאים לו. השיבוצים כאן מרובים מאד, יותר ממה שהשיר "שלך". מלבד זאת, העובדה שבחלק מהשיר החריזה עשויה היטב ובחלק "מחופפת", גורעת מעט מההנאה מהשיר. עלה והצלח! [ליצירה]
- [ליצירה] לא הייתי מפרסמת בתור יצירה. את מתקשה להתנסח, וזה מקשה להבין מה את רוצה. יותר מדי נקודות (...) שמקשות על הקריאה.חוצמיזה, במונולוג חייב להיות רעיון ממשי מאחוריו, סיפור, מקרה. זה לא יכול להיות כל כך מעורפל ולא ברור. את רוצה לפרסם יצירה, קחי את הרעיון שלך ותחדדי אותו.. [ליצירה]
- [ליצירה] מאמר מרתק! תודה, אמילי, החכמתי רבות. [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם החוקים נוקשים, וזהו האתגר: להצליח להכניס את התוכן הרצוי בתוך המגבלות. הייקו הוא הצד הקיצוני בעניין, אך באופן כללי אני מאמינה בגבולות ביצירה. הרבה פעמים, כשאני מתלבטת בכתיבת שיר, אני מחליטה לא לזרום עם המילים אלא להכריח את עצמי לחריזה, למשל. ודווקא אז,בגלל שאני נאלצת לחשוב יותר, אני מצליחה למצוא את המילים הנכונות יותר עבור השיר. ומעניין שההייקו צמח בתרבות היפנית האמונה על סדר ומשמעת, ואילו הישראלים, ברובם, מעדיפים שירה נטולת כללים ומסגרת. (מוסיפה קישור לתרגיל מעניין) [ליצירה]
תגובות