הציור הזה משיג את מה שהוא אמור להשיג - אין מי שלא יזהה בו את אורנג-האוטן (חחח, כללי ה' היידוע ביישום לשפות המלאיות) שצולם בשבתו מול המצלמה...
אהבתי!
בנימין
[ליצירה]
חס וחלילה.. חתלתולי..
זו לא הכוונה שלנו!
מותר לאהוב את השירים שלו.. תסתכל על השיר עם הדקלים (נדמה לי) שהוא כתב - איזה תגובות נלהבות היו לו ולא אמרנו כלום!
זה צחוקים של הדס, נמישה, שחף ושלי.. בלי כוונה להעליב...
[ליצירה]
בהודעה פה למעלה רציתי להגיד -"אין לי מילים", אבל אני חושבת שאפילו זה לא יביע את מה שגרמת לי להרגיש...
תוך כדי קריאת הסיפור התחלתי להבין קצת מה הכיוון של הסיפור, והקטע האחרון היווה ממש שיא. הצמרמורת האמיתית, והרעד הזה, היה במשפט האחרון.
קשה לי לומר "יפהפה" על נושא כל כך כואב וקשה, אז קבלי - "כואב, מצמרר, חזק".
את פשוט מוכשרת.
[ליצירה]
נבנה מזבלה חדשה
הצעה להימנון חדש של לוחמי הגרוטאות (לא הגטאות, הגרוטאות!)
נבנה מזבלה חדשה;
שמש של סרחון וזבל,
מעל גבעותיה תִזְרָחַה.
פזמון: כל הומלסים יושבי חיריה,
יצברו אוסף משותף כאן בזבל.
יד בפח,
יוציאו פרי אדמתה.
יפסעו על דרכיה;
יריחו בה,
רוח מסריחה.
מכל אזרח ואזרח,
נאסוף זבל;
הר הרקב והזבובים,
יתפח.
גבינה מעופשת ולחם ישן;
מהרי הצפון ועד אילת.
פזמון: כל הומלסים יושבי חיריה,
יצברו אוסף משותף כאן בזבל.
יד בפח,
יוציאו פרי אדמתה.
יפסעו על דרכיה;
יריחו בה,
רוח מסריחה.
נחפור מערות בחיריה;
יד הפועלים,
נושיט לשאריות.
נשתלב במשפחת עמי המזרח - התיכון.
בנתחי העוף והבקר,
נשביע רעבוננו.
נקים מזבלה,
של חיי השובע.
(פעמיים)
פזמון: כל הומלסים יושבי חיריה,
יצברו אוסף משותף כאן בזבל.
יד בפח,
יוציאו פרי אדמתה.
יפסעו על דרכיה;
יריחו בה,
רוח מסריחה..
תגובות