נתת לי
מנגינה מליבך.
בין התווים שזרת
מילות געגועים
וערגה
וכמיהה
וחיכיון
וציפיה
והשתוקקות..
ובין האקורדים,
מרגישה את הלב שלך פועם
ושר לי
את מה שהיית רוצה לומר--
ואין מספיק מילים.
[ליצירה]
...
לא הייתי קוראת לזה ציניות.
אם כבר, אז החיים ציניים. לא המצאתי שום דבר בקטע הזה.. נכון שזה תיאור מנקודת המבט שלי, אבל עדיין...
בכל מקרה, יהיה טוב.
*אתה יודע*.
[ליצירה]
...
סמינר ברמות שפירא?..
לא.. יש לי רק עוד חברה אחת (חוץ ממני) שהולכת לשרת במדרשה, והיא תהיה עוד שבועיים בסמינריון בעפרה...
אני הייתי בנתניה והיה מעולה.
---
רמות שפירא זה לא המקום ההוא שעושים בו את הסמינריוני אישות ומשפחה? ^-^
---
סמינריון, סמינריון, לא "סמינר"- זה עושה לי אסוציאציות של בית יעקב...
(^:
[ליצירה]
...
אין שום הבדל בין לקנות מדרוזים לבין להיות באנגליה או בשוויץ ולקנות מאנגלים או משוויצרים. הדרוזים הם לא אויבים שלנו, להיפך- הם משרתים בצבא שלנו וגם מתים על הארץ הזאת.
אני לא רואה שום בעיה לקנות מהם, אם כי יכול להיות שבמקרה שאני צריכה לבחור בין דרוזי ליהודי, אני אקנה מיהודי. כמו שאני אעדיף לקנות מיהודי ולא מאנגלי או שוויצרי. כי אני בעד לפרנס יהודים קודם כל.
[ליצירה]
...
ממ..
כמו שמישי אמרה, הסיום הוא מעין פראפרזה על השיר המפורסם של זלדה..
אז ההר נותן שלווה.
אבל באיזשהו מקום, לפחות אצלי, הוא גם לוקח את הלב- כמו שאהבה לוקחת אותו. לא לוקח לעצמו, אלא.. גורם לך 'להתאהב' בו ולהרגיש אליו כזאת שייכות, שקשה לך בלעדיו..
[טוב, אבל אולי זה רק אני וההר שלי.. (:]
תגובות