נתת לי
מנגינה מליבך.
בין התווים שזרת
מילות געגועים
וערגה
וכמיהה
וחיכיון
וציפיה
והשתוקקות..
ובין האקורדים,
מרגישה את הלב שלך פועם
ושר לי
את מה שהיית רוצה לומר--
ואין מספיק מילים.
[ליצירה]
...
אני חושבת שהאחד הזה נשאר שלם כשהוא אמיתי, וכשהשניים שמרכיבים אותו זוכרים שהם אחד עכשיו-- וזה אומר שכל אחד מהם צריך להקריב משהו מהעצמיות שלו. מהעצמאות שלו.
וזה לא פשוט.
ולפעמים אתה בעצמך גורם לפירוק האחד הזה, כי אתה עדיין לא מוכן ולא בשל לויתור הזה, שהוא ויתור גדול.
ולפעמים גם השני, הוא לא השני האמיתי שלך, ולכן אתם לא יכולים ליצור אחד שלם שגם יחזיק מעמד.
ולפעמים זה פשוט ככה, ואי אפשר להסביר את זה, ושום דבר לא מנחם, וכבר נגמרות הדמעות ורק נשאר הצורב הזה בגרון, והמחנק הזה, והלב שנחבט כל פעם שמתעוררים בבוקר ולא זוכרים למה מרגישים ככה מוזר, עד שנזכרים. ואז, בום.
---
ולפעמים צריך לקחת נשימה עמוקה, ולדעת שעוד יהיה שני, ועוד תתחברו לאחד, ועוד יהיה כל האושר הזה.
בע"ה.
|חיבוק גדול|
ושבת שלום..
[ליצירה]
...
כואב. קשה.
מעלה אצלי שוב שאלה שמישהו שאל פעם-
האם אדם יכול לכתוב על חוויה עמוקה שלא עבר מעולם?
אני עוד לא יודעת לענות,
הרגשתי שהצלחת להתקרב לזה קצת, אבל עדיין- לא עד הסוף, וב"ה שכך.
יצירה מורכבת, מבחינת התוכן וגם מבחינת הכתיבה. צריך להתעמק כדי להבין הן את ה"עלילה" והנפשות הפועלות, וגם את מה שמתחבא מאחוריהן.
אני צריכה עוד לחשוב על זה, אחרי קריאה שניה..
[ליצירה]
...
או..
זה לא אישי או משהו, כן?
אבל לא עושים מחוות לקישון.
קישון זה קישון ומוטב לו שיניחוהו על משכבו בשלום.
לא יודעת, זה כמו שמישהו יכתוב "מחווה למוצארט" עם מנגינה שמשתמשת בכל האלמנטים המוכרים שלו, אבל זה פשוט לא מוצארט. [נו, אל תכעסו על ההשוואה, אני יודעת שקישון זה לא מוצארט].
אתה כותב נחמד מאוד- כדאי לנסות בסגנון משל עצמך.
[ליצירה]
...
צריך אומץ לצלם ככה. (אפילו שהוא נתן רשות, אז מה).
לי עוד אין כזה.
מפחדת, כנראה, להסתכל לאנשים בלבן של העיניים.
תמונה טובה מאוד. אלכס ליבק משהו.
[ליצירה]
תגובות