[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
אהבתי את הרעיון, אבל היו כמה דברים שהפריעו לי: שורה שתים עשרה - מתאמצת להתאים למשקל וכמו-מסורבלת, שינוי בסגנון (הרגיעו במקום להרגיעו, בקורבה) וזה מזייף. ביקשתיהו, מצאתיהו, לאמצהו - יותא מקובל ביקשתיו, מצאתיו, לאמצו; כופפת כאן את המילים כדי שיתאימו לחריזה, וזה לא עובר. אהבתי מאוד את הכתיבה.
[ליצירה]
את חוזרת כמה פעמים על "אני שונה", והחזרה הזו קצת מיותרת. השוני, כפי שהצגת אותו, הוא בנקודת המבט וההבנה של העולם - אבל אני חושבת שההבדלים לא מספיק חדים.
את מסיימת במוות, אבל מערפלת את זה ב"אבל רצו אחרת" - מי רצה?מה בדיוק קרה שם? אחר כך היא הגיעה לאלוהים, אבל קצת חסר לי הלפני.
אהבתי את הסוף.