[ליצירה]
הסבר קט:
ב"ה
זה מעין השלמה של היצירה שהזכרתי (העונות וכו'), ולקרוא רק חצי.. זה פשוט לא שלם... למען האמת כבר כשכתבתי את החלק הראשון תכננתי לכתוב את החלק הנוכחי, כדי שזה יהיה כאילו חורף (החלק הקודם), קיץ (החלק הזה), ועונות המעבר (הסוגריימים, שהם גם זהים בשתי היצירות). אבל היה אז תחילת הקיץ, ולא הייתי מספיק קייצית כדי לכתוב את זה, אז רק עכשיו יצא לי לכתוב. אבל אם עכשיו הייתי מוסיפה ליצירה הקודמת את החלק הזה בתור "עריכת יצירה", אפחד לא היה רואה את זה , אז כתבתי את זה ביצירה חדשה, אבל זה בעצם אותה יצירה... וכוונתי היתה שתקראו אותה בשלמותה. מה גם שאפשר להתחיל לקרוא אותה מאיזה קטע שרוצים, כי זה מעגלי.
מה, אני משווקת את עצמי? אני?! אני אמרתי למישו להעלות מן האוב את החלק הקודם של היצירה, שכבר טבע באבק?..
[ליצירה]
המממ...
הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:))
נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית...
'אבן שואבת' בלעז...
[ליצירה]
כן, אסתר, אבל
דווקא הלקיחה של הנושא האופטימי כביכול והחדרת המרירות גם אליו, היא מה שחזק פה. גם אותי משפט הפתיחה ציער, וגם המגמה הכללית של הקטע ציערה אותי, אבל ללא ספק הזדהיץתי עם המרירות הנוטפת מהמילים. זה פשוט חזק.
[ליצירה]
מישי אחרת מציעה לפונדלה מורטה להוריד את ארבע השורות האחרונות בתגובה שלו.
אביב - נדמה לי שהמילה חצוף דווקא שייכת. היא מתייחסת לרעל שלה (של בת הזוג), שבשעת כיסוף מתחזה לצוף. דווקא שלוש השורות האחרונות מוצלחות יותר משאר השיר לטעמי. חמודות ושנונות ונכונות ומבטאות את העיוורון שהאהבה גורמת.
[ליצירה]
נשמת כל חי הכריחה אותי!
בכלל לא התכוונתי לפרסם את זה לעיני כל. רק הראתי לה את מה שעוללתי לאנטילופה שלה! אבל עכשיו אין מוצא.. היא לא מוותרת לי ולא נותרה לי ברירה אלא לפרסם את זה
כאן, לעיניכם:
בתמונה מוצגות לופה (משמאל) ואנטי-לופה (מימין).
[ליצירה]
נו במת, פיצ
את לא יודעת שיש עצי פטל? הם נורא טעימים, יש גם עצי פטל לבן, שנראה כאילו הוא פשוט לא הבשיל, אבל הוא כן. תטעמי פעם.
והיצירה חביבה (אני כידוע קמצנית במחמאות).
[ליצירה]
מדהים.
ב"ה
היתי מגיבה על כל אחת ואחת מהיצירות שלך שכרגע גמרתי לצלול בהן, אבל אין לי משהו מיוחד להגיד, חוץ מלהביע תדהמה ועונג צרוף מהכשרון שלך. אני לא רוצה להפיג את הקסם של היצירה הזאת, שלמרות הסוף הנורא נשארת יצירה מדהימה, ולכן רק אביע את הזדהותי עם אוריה.
[ליצירה]
יונתן, המשפט האחרון של פרמה הוכח בעזרת כלים מתמטיים שהתפתחו מאות שנים אחרי שפרמה מת, כך שלא יתכן שההוכחה שמוכרת לנו כיום היא ההוכחה שפרמה הוכיח בזמנו, ולכן יש רבים הטוענים שהוא פשוט היתל במתמטיקאים, בלי כל קשר לכך שהבעיה נפתרה בסוף.
[ליצירה]
לענ"ד
ב"ה
המוטיבים הספרותיים לא אמורים להיות משהו ששמים לב אליו או שמחמיאים עליו. דווקא אם הם מוצלחים, הם נמחבאים מן העין, אבל יוצרים הרגשה של סיפור שכתוב טוב, וההרגשה הזאת דווקא השתקפה מהתגובות שקיבלת.