מדהים.
אפילו שיני המפלצת המצויירות בפשטות מתאימות, כיוון שאלה הם צל הילדה, וככה בנויות מחשבותיה.
המקום שהצבת את השמש וההטיה הקטנה גם יצאו מוצלחים ביותר...
צל"ש.
תודה!
[ליצירה]
מדהים.
אפילו שיני המפלצת המצויירות בפשטות מתאימות, כיוון שאלה הם צל הילדה, וככה בנויות מחשבותיה.
המקום שהצבת את השמש וההטיה הקטנה גם יצאו מוצלחים ביותר...
צל"ש.
תודה!
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
[ליצירה]
לחסוך בבולשיט
אהבתי. מאוד אפילו. צריכים להדפיס את השיר הזה - אם עוד אנשים היו קוראים אותו, המון בולשיט היה נחסך מאוזנינו בשעות הכי שבריריות שלנו... תודה.
[ליצירה]
לא, היא צודקת. בכלל - זו מחמאה ענקית לקבל הערות כ"כ מפורטות לשיר\יצירה. נראה לי ישי כבר עבר את השלב בו צריכים להחמיא כל הזמן כמו לילד קטן, כדי לעודד אותו להמשיך הלאה... (והלוואי עלי כושר ניתוח כזה).
חוצמיזה - עם כל זאת, שיר יפה....
[ליצירה]
הרעיון נולד מתוך איזושהי "אלת הצדק" מיטולוגית, לא זוכרת איזו או מאיפה בכלל, אבל מצא חן בעיניי כל הרעיון העיוורון\ראייה - היחס לצדק שהיא הייתה אמורה להביא לעולם. לדעתי זה ביטא יפה את ההרגשת החוסר אונים מול אלים עוורים, שלא רואים את מצוקתם בדרך שלהם... בקיצור, משהו בסיגנון "ניסתרות הן דרכי האל" בנוסח פגאני.
שבוע טוב!
תגובות