[ליצירה]
חסר לי מסר בכל הסיפור הזה... אבל אם כבר-
אם כבר יעקב והבאר אז משהו שחשבתי בדיוק. מי אמר שאין דבר כזה אהבה ממבט ראשון? שזה שייך רק לסרטים? הנה יעקב מתאהב ברחל בן רגע. במבט ראשון הוא מכיר אותה עד זיהוי אפילו של חוסר השלמות של החיבור שבינהם. "וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך" ואם זה בתורה סימן שגם אנחנו כאלה. לפחות בפוטנציאל.
[ליצירה]
אהממ... תודה למגיבים
סתיו ואניה - תודה. מקווה שאחזור לכתוב (הפסקה של כשנתיים. בעעע)
רדף השיג - ה'חבורה הישנה'? אחלה של שם (אנחנו בפגישות השבועיות הסודיות שלנו קוראים לזה old school, אבל גם זה שם) :-)
בקשר למה שנשימה מטהרת כתבה - אין חובה לקשור סוף להתחלה, אבל זה תמיד יוצא נחמד שעושים ככה (לדעתי) - יש למישהו רעיון איך אפשר כאן?
בעז - המטרה לא היתה בדיוק מסר, אלא יותר תשובה ל"איך זה שהסבירו לברנש למה לא גוללים את האבן ופסוק אחר כך הוא גולל אותה - וזה עובר לו די בשקט?". על הקטע עם יעקב ורחל... לא'דע, התלבטתי האם להכניס את זה לעסק וקצת הפריע לי (לפחות עכשיו) לעשות את ההאנשה הזו בקטע הרומנטי\בינו-בינה לאחד מהאבות (אולי זו הסיבה שיעקב לא דיבר כל הסיפור...).
[ליצירה]
רק בגלל שהבטחתי
אבל גם בגלל שזה באמת סיפור מיוחד, רווי בכל האמונות, תפלות או לא, שיש לנו על בריאת העולם.
כתוב בצורה סיפורית, אולי אפילו מעט ילדותית, אבל מאיר את כל סיפור בריאת העולם באור שונה לגמרי.
רק לדמיין את בורא העולם בתור ילד קטן ותחמן.. ובכלל את החיים שלנו כתוצאה מזה בתור קוריוז..
חביב ביותר!!
[ליצירה]
חחח... ענק!
והזוי לחלוטין :-)
אהבתי וצחקתי :-)
אגב, אולי ערוגה וחתלתול התכוונו לטרחנות מסביב לתיאטרליות של האמא והכסא, או לחלקי המחשב הנישא, או אולי לבדיחה עם החרדל משומה. בכולופן, זה מה שצרם לי, אבל בהחלט הרוב פה ענק לגמרי!
[ליצירה]
אסתר וקצתחרת
אז מה שנעלם זה האנשים ששמים לב שיש הרבה אנשים ששמים לב למה שנעלם?
אה, ותמונה יפה. יפה מאד.
הזכירה לי את שלולית החורף בנתניה - נוסטלגיה שנעלמת כל שנה, וחוזרת (ומקווה שבע"ה תמשיך לחזור) כל שנה.
[ליצירה]
איזה חמוד :-)
טוב.. אני אישית אמור להיות נגד השיר - שמואל הרי הולך על שן, לא על תבעיון בעיו.. :)
אגב, זוכר את הג'אז שחיברת על "השור, הבור והמבעה"? :)
אחחח... היו ימים...
[ליצירה]
אהממ... תודה למגיבים
סתיו ואניה - תודה. מקווה שאחזור לכתוב (הפסקה של כשנתיים. בעעע)
רדף השיג - ה'חבורה הישנה'? אחלה של שם (אנחנו בפגישות השבועיות הסודיות שלנו קוראים לזה old school, אבל גם זה שם) :-)
בקשר למה שנשימה מטהרת כתבה - אין חובה לקשור סוף להתחלה, אבל זה תמיד יוצא נחמד שעושים ככה (לדעתי) - יש למישהו רעיון איך אפשר כאן?
בעז - המטרה לא היתה בדיוק מסר, אלא יותר תשובה ל"איך זה שהסבירו לברנש למה לא גוללים את האבן ופסוק אחר כך הוא גולל אותה - וזה עובר לו די בשקט?". על הקטע עם יעקב ורחל... לא'דע, התלבטתי האם להכניס את זה לעסק וקצת הפריע לי (לפחות עכשיו) לעשות את ההאנשה הזו בקטע הרומנטי\בינו-בינה לאחד מהאבות (אולי זו הסיבה שיעקב לא דיבר כל הסיפור...).
[ליצירה]
אז במילים אחרות..
אתה מציע שכשמישהו מאיים עליך עם סכין פשוט תראה לו את הגב..
אסטרטגיה נבונה - מסתבר שכיוון שיש לו שטח פגיעה יותר גדול ופחות מוגן הוא כל כך יתבלבל מרוב אפשרויות תקיפה עד שלא יתקוף בכלל ואולי אפילו ירביץ לעצמו..
ירושלמי, עשית זאת שוב.
[ליצירה]
איך מורגן אמרה?
"מקסים לחתולין" :-)
כי זה יכול לעצבן ת'חתול ועדיין להקסים אותו...
מה שמוזר (לדעתי בכולופן) זה שמה שתפס אותי היה דווקא 'ולשיר את המנגינה הזאת'... - בקריאה הראשונה זה רופרף הלאה, אבל תפס אותי ממש חזק בקריאה השניה.
(אה, והערונת : "אדמה רטובה מהגשם" - "אי אפשר להבחין בין..." - נראה שצריך משפט\מילת קישור בין שני החלקים האלה...
[ליצירה]
אולי זה הקטע.. ועדיין...
אם הוא יתפקע אז הוא יחיש את פעימותיו? זה לא אמור להיות הפוך?
וה"אז אדיש" שבסוף סוגר את זה כמו שצריך, אהפתיותו.
אה, והוא מזכיר לי משהו בצורה מחרידה ואני לא מצליח לשים על זה את האצבע.. יש'ך רעיון?
[ליצירה]
סיפור טוב, בהחלט.
רק... השאלה היא (אם נתמקד בתוכן ונכין את הפייזרים למצב 'פלסף') האם אחד כזה באמת נקרא 'מאמין לא כופר וכו''...
טוב, נקודה למחשבה...
אה, ואז ראיתי ש'אני זה אני' כבר כתב את זה..
נו טוף.