קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הסיום של הראשון מנמיך (מבחינת הכתיבה) לקריאתי.
השני מצא חן בעיניי
קרניים אחרונות
מסמנות שביל בין הגבעות
ריח מתקתק של תאנה
יבשר סוף עונה
ורימון מנץ כתריו
יבשר שקיעת זהב
אך מציעה שינוי קטן
קרניים אחרונות
מסמנות שביל בין הגבעות
ריח מתקתק של תאנה
יבשר סוף עונה
(הסיום כל כך חזק, ששתי השורות אחריהן מיותרות)
[ליצירה]
האם מותר לי להציע? (כי אהבתי)
נגעתי טיפה
שמי ברזל הכהו המים
שמי חלד הבהירו
החיוך אבד
על פני הגלים
במימי האוקיינוס
שילחתי
אלף מילותיי הארוזות
חזרו
באדוות רכות
אריזות ריקות.
[ליצירה]
כמה שזה נכון!
אתם מקנאים כל כך בנקבה שלנו היהודים?
קחו אותה ותשאירו לנו את שלכם. אנחנו נסתדר ואחרי שישים שנה לא נסתובב במחנות פליטים עם מפתחות...
[ליצירה]
הנה, שיר שמעורר רטט במורד עמוד השדרה, אני מקווה שיעורר את אותו רגש גם בך!
בשערייך ירושלים
ביצוע: יהורם גאון
מילים: יוסי גמזו
לחן: יחזקאל בראון
עומדות רגלינו בשערייך, ירושלים,
ותותחינו מרעימים לך שיר מזמור.
ורק דמעות הגאווה שבעיניים
נוטפות דומם, על המדים והחגור
ציון, הלא תשאלי לשלום בחורייך.
ציון, זה האושר שואג בחזנו, פראי
למנצח מזמור על מקלע, ורימון בשערייך
בדמנו חיי, בדמנו חיי
משיך ג'ראח עד נבי סמואל, ליל ליל,
היו רוחות תש"ח שרות לך, בדרכן:
"אם אשכחך, אם אשכחך, ירושלים"
אך לא שכחנו - והרי אנחנו כאן!
ציון, הלא תשאלי...
איכה ישבת בדד, שסועה בין גדרות התייל
ואיך נשבענו לך, עיר מלך ונביא,
כי לא נישק נערותינו על שפתיים
עד אם נישק לכותל המערבי
ציון, הלא תשאלי...
הר הזיתים יוריק, נכון יהיה הר הבית
ופטישים יהדהדו בך, חי נפשי!
ירושלים, כהנייך ולווייך
בדם בונים בך את הבית השלישי
ציון, הלא תשאלי...
עיר חלומות ואבן, מאכלת ואיל,
פעמוני הזמן קמים בך להלום:
את עיר שלם היית בטרם גבול ותיל
ואת תהיי מעיר שלם לעיר שלום
ציון, הלא תשאלי לשלום בחורייך.
ציון, זה רעי שנפלו היוקדים בבכיי.
למנצח מזמור על כתות - חרבות בשערייך
בזכות אלה תחיי, בזכות אלה תחיי
[ליצירה]
בלב באר שבע
ג'יפא קטלנית
בור באמצע טבע
ובועה רדיו -דורסנית.
וקאקס ודרעק נשפכים
ושפכי כימיקלים ממערה
ומעייני עמבה מפכים
וריח איום ונורא.
ואד רדיו אקטיבי
יעלה מרוב שמש
וגז לא טבעי
מהריח של ליל אמש.
וירושלמי שם כיסא נוח
ויושב לכתוב את השיר
ולא יתן לשכוח
לבני כל העיר
אלא אך לגנוח
ואת דעתם להמיר
[ליצירה]
---
בהזהיר דגל פלסטין על הירח
יקומו השהידים בחלל
ויזרקו אבנים גדולות
ומטאוריטים
על הציונים הרחפנים.
או אז
שבעים בתולות חלל
תיקבצנה אל על
במעבורת אל אקסה 3
ותפנקנה
את האסטרונאוט
אל שעב מוחי אדין אל איבן מוקדנין אל ג'מע
[ליצירה]
הצרה עם הפלסטינים שהמנהיגות המובילה שלהם אף פעם לא נטתה לצד של פשרה. היהודים לעומת זאת חשבו כמו מיעוט ונטו לקבל פשרות (את זה אומר בני מוריס). לערביי ארץ ישראל הייתה מנהיגות שהייתה מורכבת מהחוסיינים (הקיצוניים) והנאששיבים (המתונים לכאורה). אז כדי להיות על הבמה במסגרת מאבקי הכח. הקצינו החוסיינים את עמדתם וניסו להשתלט על מוקדי כח תוך כדי חיסול יריבים והוצאת "פיגועים" (מזכיר משהו?).
לגבי המלך חוסיין או אסד (באירועי חמת82) הם שחטו ללא רחם, בעת שהסכנה לשלטונם הייתה פחותה מזו שהייתה בשנת 48.
זכור שאם הייתה פורצת אצלם אינתיפאדה דומה לשלנו. הם היו מדכאים אותה באמצעים קשים ביותר והיו טובחים ללא רחם והעולם לא היה זועק ולא צועק משום שמדובר ב"עניינים שבתוך המשפחה"